בנעיון נ' "עיריית חיפה" ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובע לפיצויו בסך של 9,500 ₪ בגין נזקים שונים שנגרמו לו בעקבות הליכים שנקטה כנגדו נתבעת מס' 1 (להלן: "העיריה") לגביית חוב ארנונה ביחס לנכס המצוי ברחוב קישון 12 בחיפה (להלן: "הנכס"), ואשר היה מצוי בתקופה הרלבנטית בבעלות נתבעת מס' 2.

יצויין כבר עתה, כי התביעה הוגשה על ידי התובע כנגד העיריה בלבד, ולבקשתה של זו, הוריתי על צירוף נתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") כנתבעת נוספת.

1. המדובר בחוב ארנונה בגין חודשיים בתחילת שנת 2005, אשר ביחס אליהם דווח לעיריה כי התובע הוא שהחזיק בדירה, זאת על בסיס הסכם שכירות שעמוד ראשון מתוכו הומצא לעיריה (בפקס), ושעל בסיסו נרשם התובע כמחזיק בנכס, עד לקבלת הודעה טלפונית, אשר עפ"י רישומי העיריה ניתנה על ידי ה"בעלים" של הנכס, בחלוף חודשיים מתחילת תקופת השכירות, כי התובע איננו מחזיק עוד בנכס.

2. דרישה ראשונה בגין חוב הארנונה הנטען התקבלה אצל התובע בחודש 12/10, ומיד עם קבלתה, לאור העובדה כי התובע תושב הקריות ומעולם לא התגורר בנכס בו מדובר, הוא פנה מיידית לעיריה וביקש לקבל אסמכתא לחיובו בארנונה. בעקבות זאת הומצא לתובע עמוד ראשון של חוזה שכירות אשר בכותרתו מופיעים פרטי הנתבעת כמשכירה ופרטיו שלו (שם, כתובת מגורים בקרית ים ומס' זהות) כשוכר, כאשר פרטי הנכס המצויינים בהסכם הינם: דירה ברחוב הקישון 5א.

3. מיד לאחר קבלת העתק הסכם השכירות הנ"ל פנה התובע פעם נוספת לעיריה וציין בפניה כי החתימה המופיעה על ההסכם אינה חתימתו, הוא מעולם לא התגורר בנכס כלשהו ברחוב הקישון, וממילא, הדרישה שהוצאה לו הינה בגין נכס ברחוב הקישון 12 בעוד שהסכם השכירות הינו ביחס לנכס אחר. לאור זאת, ביקש התובע מהעיריה לבטל את חיוב הארנונה המופנית כלפיו, ולהפנותו למשכירה בעלת הדירה.

4. לאחר שאף פנייתו זו לא נענתה על ידי העיריה, פנה למחלקת קבלת קהל ושם נאמר לו כי עליו להגיש תלונה במשטרה בגין הזיוף הנטען וככל שיומצא אישור משטרה ביחס לטענת הזיוף, ניתן יהיה לבטל את דרישת החוב כלפיו.

בחודש 9/11 אכן פנה התובע למשטרה להגיש תלונה ובעקבות תלונה זו, ביקשה המשטרה מבנק אוצר החייל (בו מתנהל חשבון התובע) להמציא מסמך המתעד את חתימת התובע לפני תאריך עריכת הסכם השכירות. בהתאם, אכן הומצא מסמך של הבנק אשר ממנו עולה, על פני הדברים, כי החתימה המופיעה על גבי הסכם השכירות, איננה דומה כלל לחתימת התובע בבנק, והעתק ממנו כמו גם האסמכתא על הגשת התלונה, הועבר לפקידה בעיריה, אשר לטענת התובע מסרה לו בעל פה שהענין יטופל ודרישת החוב כנגדו, תבוטל.

5. חרף דברים אלו, וחרף כל פניות התובע, לרבות הצגת אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה אודות זיוף חתימתו עליה נרשם כי התיק נסגר מאחר ו"עבריין אינו ידוע", סרבה העיריה לחזור בה מדרישתה, ובסופו של יום בחודש 1/12 (לאחר הגשת תביעה זו), נגבה מהתובע סך של 608 ₪ בעקבות עיקול שהוטל על חשבונו.

יצויין עוד כי קודם למימוש העיקול הסב התובע תשומת לב העיריה לכך שהחשבון שעוקל הינו חשבון בו מופקדת קצבת הנכות שהוא מקבל ממשרד הבטחון, אך למרות זאת, העיקול מומש, כאמור לעיל.

6. בתביעתו ביקש התובע לחייב את העיריה בפיצויו על הנזקים שגרמו נקיטת הליכי הגביה כנגדו (כאשר התביעה הוגשה עוד קודם לגביית החוב בפועל), לרבות הוצאות בגין אובדן ימי עבודה, הוצאות שונות בגין מכתבים והתרוצצויות, לרבות נסיונות לאתר את בעלת הדירה, ועוגמת נפש.

7. העיריה טוענת להגנתה כי מרגע שקיבלה דיווח על החזקת התובע בדירה, דרישתה כלפיו היתה מעוגנת בחוק, והיא אינה מחויבת לבדוק את אמיתות הסכם השכירות שהוצג לה, חרף טענות התובע. לטענת העיריה, ככל שיש לתובע טענות באשר ל"גניבת זהותו", עליו להפנות טענות אלו לנתבעת שהיא זו שדיווחה על החזקתו בדירה.

העיריה מוסיפה כי העובדה שבהסכם השכירות מצויין מספר בית אחר ברחוב הקישון, אין בו להמעיט מחיוב התובע בארנונה ביחס לנכס, שכן בירור של העיריה על בסיס מספר הנכס בעיריה הרשום על גבי הסכם השכירות (מס' נכס 1099237), זוהה הנכס המושכר כנכס שברחוב קישון 12, והחיוב נעשה בהתאם.

8. הנתבעת טוענת כי אין לחייבה בדבר כלפי התובע, שכן עד להגשת התביעה היא מעולם לא יודעה על ידי התובע או העיריה בדבר קיומו של חוב הארנונה הנטען, אין לה יד ורגל במשלוח הסכם השכירות בו מדובר לעיריה, ואין לה כל ידיעה כיצד שורבב שמו של התובע כשוכר הנכס שלה.

הנתבעת אישרה כי אינה מכירה את התובע ומעולם לא השכירה לו את הנכס שהיה בבעלותה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי בחודש 3/10 ניתן לה על ידי העיריה אישור כי לא קיים לה חוב של מיסים ביחס לנכס (לצורך העברתו בטאבו לרוכש), ומשכך אין מקום לחייבה בתשלום חוב הארנונה או בכל סכום אחר.

9. במהלך הדיון בפני, לצורך סתירת טענות הנתבעת, הציגה נציגת העיריה הן את העמוד הראשון מהסכם השכירות הנושא בראשו מספר פקס ומצויין בו כי נשלח לעיריה ביום 18.12.2003, והן שני מסמכים נוספים (הצהרה על נכס ריק מיום 27.12.04, והצהרה על אי צריכת חשמל מיום 9.1.05, אשר היוו בסיס לבקשת הנתבעת שלא לחייב בארנונה לחצי שנה המסתיימת בחודש 12/04, דהיינו בדיוק לפני תחילת תקופת השכירות בהתאם להסכם השכירות הנחזה להיות עם התובע) הנושאים בראשם את אותו מספר הפקס, ומצויין בהם תאריך משלוח 4.1.2004. לטעמה של העיריה יש בכך להעיד כי הסכם השכירות נשלח על ידי הנתבעת, או מי מטעמה.

כמו כן הפנתה ב"כ העיריה לרישום הקיים אצל העיריה לפיו בחודש 9/2005, הודיע "הבעלים" כי התובע עזב את הדירה חודשיים לאחר כניסתו אליה, ובנוסף, הפנתה למכתב דרישה מיום 4.1.05 אשר נשלח לנתבעת ובו הודעה כי בהתאם למסמכים שהועברו לעיריה (הנזכרים לעיל), בוטל חיוב הארנונה על שם הנתבעת מחודש 1/2005, והחיוב הוסב על שם המחזיק החדש, התובע.

למרות ציון שם התובע במכתב, לא העמידה הנתבעת את העיריה על טעותה בדבר זהות השוכר החדש, לכאורה, התובע, ובכל אלה יש להצביע על כך שהעברת החיוב על שם התובע נעשתה לבקשת/בשתיקת הנתבעת או מי מטעמה.

10. במאמר מוסגר אציין כי במהלך הדיון בפני, מחמת תקלה, לא פורטו בפרוטוקול הדיון טיעוניה של ב"כ העיריה והגשת המסמכים על ידה, ובהמשך לאותה ישיבה, הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול אשר בעקבותיה ובעקבות בקשה של הנתבעת, נתתי לצדדים אפשרות להשלים טיעוניהם תוך התייחסות למלוא טענות העיריה והמסמכים הנוספים שהוצגו במהלך הדיון.